חברים וחברות (אלו שיש להם ילדים ואלו שאין להם) ועמיתים לעבודה, יפיקו הבנה ותועלת רבה מאד מקריאת הספר ומן החשיפה למכאובי הגוף והנפש שעוברות המטופלות. הספר מספק הסברים מפורטים ומקנה הבנה מעמיקה ויסודית שיסייעו למטופלות לעבור בהצלחה את המסע הארוך והמתיש, כשהן עדיין בריאות בגוף ובנפש. למדריך יש חשיבות ציבורית רבה במיוחד במדינת ישראל – המתאפיינת בקרבה ובאינטימיות, לעתים יתר על המידה. מדינה שבה הסביבה המידית של קרובי המשפחה הקרובים וגם הרחוקים, החברים, העמיתים לעבודה ואף אנשים זרים לחלוטין, מרגישים עצמם "חופשיים להתערב", לתת עצות, לנסות להרגיע, אולם הם גם עלולים לעתים, מחוסר ידע או מודעות, להגביר את עוצמות הכאב, האכזבות והתסכול של המטופלות.

 

וכן, המדריך מיועד גם לנו הצוות המטפל: רופאים ואחיות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ואמבריולוגיות (עובדות מעבדת ההפריה). גם לנו ראוי לקרוא בספר, בעיון רב, מאחר שהוא מאפשר הסתכלות מעמיקה לנפש המטופלות, שכל מילה מפינו, הערת אגב, ואפילו ארשת פנינו ושפת גופנו יכולה לנסוך בהן אומץ, עידוד ותקווה; או, חלילה, לחלופין, כאב, תסכול ואף דיכאון. בפרק התודות מודה לי תמר על ש"בלעדיך היה הופך הספר הזה לסיפור אימה מר ולא הייתי יכולה לצחוק כל הדרך אל חדר הילדים"; ואילו אני, מצדי, מודה לה, מקרב לב, על שגם אחרי 40 שנה במקצוע, העניקה לי זוויות ראייה ותובנות שלא היו לי קודם.

סגור

 

לא אכפת לי אם כל העולם יעמוד על רגליו האחוריות ויגיד: “נו, באמת, זה לא כל כך נורא, זה רק טיפולים וזה עובר.” נכון שהטיפולים הם לא הכול בחיים, אבל כשנכנסים למועדון שלנו, מתכסה כל העולם בצבע של הטיפולים. ירוק של קנאה, צהוב של אכזבה והוי, כמה אדום. חשוב לציין כבר כעת: המועדון שלנו הוא מועדון אקסקלוסיבי במיוחד. מי שרק אתמול התחתנה והייתה צריכה לחכות יממה שלמה, ממש עשרים וארבע שעות ארוכות ומורטות עצבים, עד שהיא נקלטה; מי שנטלה גלולות והתייסרה במשך חודש תמים ואז, בום, נכנסה להיריון עם שלישיה; מי שציפתה להיכנס להיריון באביב וזה קרה, שומו שמים, רק בחורף - כל אלו לא מורשות כניסה למועדון. צר לי. מועדון הנשים העוברות טיפולים מיועד רק למי שאכלה מספיק חרא מאלת הפוריות. אם ניתן לכל אחת להיכנס, זה כבר לא יהיה מועדון כל כך ייחודי. ומה יישאר לנו אז בחיים מלאי הפויה של הטיפולים?

 

החדשות הטובות הן שנשים שלמגינת לבן לא עמדו בקריטריונים, בהחלט יכולות להיכנס לתקופת חניכות. המעוניינות מוזמנות להתחיל לספור את מניין השנים מהיום שבו התחילו לקיים יחסים בימים מסוימים. אבקשכן רק לא להתחיל לספור מיום הצעת הנישואים, או מהיום שבו עלית לך על איזו גבעה, ואחרי תחושת התמזגות עילאית עם הקוסמוס גמלה בך ההחלטה לרדת ממנה עם ילד. זה לא נחשב. כל מה שאין בו ערטול תמידי, ורידים מצולקים וריח של חומר חיטוי, לא תופס. אם אחרי תקופת החניכות את עדיין אתנו, כלומר עוד אין שום ילד באופק, תפאדלי, בואי. אני וחברות המועדון מקבלות אותך בזרועות פתוחות, שלא לומר רגליים פסוקות. כל העולם ואשתו כותבים היום ספרים. כמה ספרים קראת על היריון ופוריות ושום דבר לא קרה? המדפים מוצפים ספרים בנושא. רובם מתמקדים בפן הרפואי, עמוסים בעובדות ובמספרים לעייפה, מיעוטם מוסיפים את הפן החווייתי. את כבר בטח יודעת לדקלם קטעים שלמים מהם. ברור לך, למשל, שאם תהיה לך ביום ה-12 בטא גבוהה מ-150, את עשויה להיות בהיריון מרובה עוברים. לא משנה שרק אתמול קיבלו אותך לבית החולים ורק מחר תקבלי את הזריקה הראשונה - את כבר מוכנה למטרה: 150 יחידות בטא. וכשהבטא יוצאת פחות מ-0... מישהו יכול להסביר לי איך לעזאזל היא יכולה להיות פחות מ-0? מה, ההיריון שלי הולך ברוורס? אני מינוס בהיריון? זה עד כדי כך לא קורה לי?

 

כולם כותבים היום ספרים, אבל את הספר הזה שאת מחזיקה לא מצאתי על המדף בשעה שנזקקתי לו. הכוונה למדריך ידידותי, שיפרק את החוויה של טיפולי הפוריות לפרטיה הנשיים בפרט והאנושיים בכלל, ספר שאפשר יהיה להישען עליו בשעה קשה. כמו כל מי שעברה טיפולים, גם אני זכיתי לעזרה. היו פורומים וקבוצות תמיכה, היו אנשי מקצוע שנתקלתי בהם וזרקו עצה ומילה טובה. אבל משהו היה חסר. חלמתי לפגוש את עצמי בעוד כמה שנים, כשהכול כבר מאחורי ואני אימא. חיפשתי מישהי שתספר על הכול, שתחשוף ותשתף ולא תסתיר דבר. מישהי שתעבד לי את החוויה עצמה, מישהי שלא תחליש אותי כמו כל העולם מסביבי. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי, עד שהחלטתי לכתוב הכול בעצמי. עכשיו, משהספר הודפס, אני לא יודעת אם אוכל לענות על כל השאלות ללא יוצא מהכלל, אבל ברור לי שניסיתי להפוך כל אבן כדי שיובן, באמת יובן, מה צפוי לנשים הנכנסות לטיפולי פוריות, בדרך הארוכה עד לחדר הלידה.

סגור

4.לשמור על חיי הסקס והזוגיות. חכי תראי מה עושים ילד או שניים לחשק ולרומנטיקה. ובכלל, טיפולים הם בעיה של שניים, שהתאחדו, לרוב, בשם האהבה, ובלי עבודה משותפת יהיה קשה להתגבר עליהם ולהמשיך הלאה.

5.טיפוח. טיפוח. טיפוח. טפחי את עצמך. כל יום. קומי בבוקר והחליטי מה את עושה בשבילך היום. עשי משהו. כל דבר. בין אם מדובר על קריאה בספר, יציאה לדייט עם חברות, ריצה, לק בציפורניים, ארוחה אצל השף המהמם ההוא, זומבה, פיקניק רומנטי מול הנוף. זה יכול לארוך שעתיים או עשר דקות. העיקר שתעשי משהו, כדי שלא תאבדי את עצמך בדרך להיריון.

6.שימי לב למה שהגוף שלך מרגיש ולכל איתותי האזהרה שלו. לגוף יש את החוכמה שלו ואם רק תהיי קשובה לו מספיק, תוכלי לשמור על עצמך ולצלוח את החוויה המורכבת הזו כשאת בחתיכה אחת.

7.להיות למטופלת החדשה, זו שחושבת, מרגישה ומדברת. כי רק את באמת יודעת מה שעובר עלייך, וככה לא יתעלמו ממך, ומהצרכים שלך, לא יכאב לך כשלא צריך ולא יישכחו דברים שחשובים לך.

8.לא לשכוח ש... הי, בסוף עוד ייצא מזה תינוק. אז נא להתכוונן לזה. לרצות את זה. לדמיין את זה קורה. ככה לא תהיי מופתעת כל כך כשהעולל יגיח לו החוצה. אז יאללה, להתחיל לקוות.

9.מצד שני, נסי לקחת הכל בערבון מוגבל. אולי לא כדאי שתצאי מגדרך כשבמהלך השבועיים של ההמתנה לתשובה את כבר מרגישה את הבעיטות שלו. את לא. נסי גם לא להתעלף מתשובת הבטא הראשונה. חכי. לפעמים המכה לא כל כך נעימה.

10.ו... אל תאבדי את חוש ההומור. או שתאמצי לך לך אחד, אם אף פעם לא הצטיינת ברוח שטות ברגעים כבדים. בדיחות הדעת, תתפלאי, יכולה לעזור לך לצלוח ניסיונות קשים, כשאת בחתיכה אחת.

סגור

 

נכנסת לתוך מכלאה, ועכשיו אין לך ברירה אלא לעשות מה שאומרים לך, לספוג ולציית. לא בבית ספרה של הנובו-מטופלת. אם אני רוצה לדעת עוד, אין שום סיבה שלא יסבירו לי. ואם לא הבנתי את ההסבר, שיסבירו לי שוב, ושוב ושוב. המטופלת החדשה רוצה לשמוע הכול ולהבין הכול. הרי לא מחוללים פה קסמים. גם הרופאים לא יודעים הכול. גם הם בודקים מה קורה ואיך הגוף מגיב ולפי זה מתקדמים. אין שום סיבה שלא תהיי שותפה מלאה בתהליך.

סגור

 

בכל הנוגע לילדים, הייתי בטוחה שאני האישה הכי פורייה בעולם. זה שלא נכנסתי להיריון עד לרגע שבו רציתי בכך, היה בעיני עניין של מזל ותו לא. ממילא עד אז לא חשבתי על היריון ולא התכוונתי להרות. בשביל בחורה צעירה שעוד לא עשתה דבר עם עצמה ורק התחילה לטעום את טעם החיים, התקשרה אצלי המילה היריון למונח ”בלתי רצוי“. כל היריון בשלב ההוא של החיים היה בעיני בלתי רצוי. מצחיק כמה מהר המושגים שלנו משתנים. מה שרק אתמול היה לצנינים בעינינו, היום הוא בראש מאוויינו.

סגור

 

כל מי שסיימה את הטיפולים וצריכה עיבוד של החוויה שהיא עברה על בשרה זה לא כבר, בין אם החוויה הסתיימה עם או בלי תינוק על הידיים. כי גם אם נראה לך שהכל בסדר, בלי הכלה ועיבוד נפשי, השיבה לחיק ה"נורמליות" לא תהיה קצרה, ומרגע שצרעת הטיפולים נגעה בך, "כמו כולם", ככל הנראה, כבר לא תהיי אף פעם. בני/בנות הזוג של מי שעוברת טיפולים- כי עם כל הכבוד, אני לא בטוחה שאתם באמת יכולים להבין מה עובר על מי שעוברות על בשרה את הטיפולים. גם אם אתם מיחידי הסגולה שמלווים, מחזיקים ידיים ומפנקים על כל צעד ושעל, הנושאת בעול העיקרית היא האישה, וקשה לרוב להבין את הקושי, העלבון, ההשפה, הקנאה, התסכול, המרמור, אובדן השליטה, האלם והמחנק בגרון.

 

קרובי משפחה אחרים- הורים, אחים/ות, דודים/ות, בני/בנות דוד, וכדומה. כי כדאי אולי שיהיה מישהו שיסביר להם לאן נעלמה הבחורה המקסימה של אתמול, שבמקומה נחתה פה מין מפלצת הורמונלית עם צרעת. וכן כן, גם הילדים של מטופלות הפוריות, אחרי שבגרו, כי לא יזיק להם לדעת מה עברה אימם בדרך לחיבוק הנכסף איתם. מכרים, קולגות בעבודה, השכנה הרכלנית ממול- כדי שתדעו לפחות על מה בדיוק אתם מדברים כשהמטופלת התורנית יוצאת מהחדר.

 

כל אנשי הטיפול שבמסגרת הטיפולים באים במגע עם נשים שעוברות טיפולים: רופאים, אחיות, טכנאים, אימבריולוגים, וכל אנשי בריאות הנפש, כעובדים סוציאלים ופסיכולוגים- כך תוכלו ללמוד משהו על המקום החשוב שלכם באופן שבוא אישה חווה את טיפולי הפוריות. אגב, גם מי שלא בא במגע יומיומי עם הנשים, אבל נמצא ברקע, כמו הרופא המחוזי המאשר בדיקות או טיפולים מסוימים או מי שיושב במזכירות או במשרד הקבלה, זקוקים לעיתים לשיעור זריז ב"מה-אתה-אומר-ואיך-אתה-אומר-את-זה-ואיך-זה-נתפס-בצד-השני". אגב, גם מי שמטפל בילדים לאחר הולדתם, שכן לעיתים יכולה לצמוח הבנה שונה של המציאות המשפחתית של אותם ילדים, מתוך הלמידה של עולמה הנפשי של האם והחוויה שלה את הכניסה להריון ואת הלידה.

סגור

4.כי בדיוק כמוני, את צריכה חברה צמודה, מהסוג שאפשר לדחוף לתיק ולשלוף בדיוק כשמתאים.

5.כי מישהו צריך להזכיר לך כמה שזה חשוב שלא תשכחי את עצמך בדרך להיריון.

6.כי אם לנשים בהיריון יש מאה מדריכי היריון, גם אנחנו צריכות אחד.

7.כי כתוב שם בדיוק איך להפוך לנובו מטופלת, שיודעת לומר בדיוק מה היא צריכה ואיך.

8.כי באף ספר אחר לא תמצאי רשימה מפורטת של התגובות ההזויות של הסביבה לטיפולים שלך, כולל תגובות אפשריות לנשמות הטובות.

9.כי סופסוף תשמעי, מעבר לאיזה הורמון לקחת ומתי, על השמנה, ורידים, שערות ברגליים ושיער אפור.

10.כי אם הוא לא יהיה אתך איך תזכרי מה היה כתוב בו, כששגעת הטיפולים תמחק לך עוד זיכרון?

סגור

יש לציין שמדינה עושה זאת בכישרון רב,

היא מספרת את סיפורה שלה, חולקת את תחושותיה ותוך כדי מוסיפה מידע רפואי.

אך בניגוד לספרות רפואית מדעית פר-אקסלנס, היא מתארת את ההליך הרפואי דרך עיניה של מטופלת, שכל כך כמהה לילדים משלה, אך מגלה אט אט כמה הדבר אינו טריוויאלי.

פרקי הספר היא כותבת איך מגיבים לכל הדודות המייעצות? מה כדאי לומר בעבודה? איך להיות זוגית ולעבור את הטיפולים בזוג.

מדינה משתפת בפתיחות ובאותנטיות אודות הרצון להיות אישה, אדם ולא רק מושא לטיפולים.

ל אף שהיא עצמה בחרה לבצעם היא כותבת "טיפין, טיפין חזרתי לעצמי. אני בטוחה שהרופא ההוא לא חשב שהוא מזיק לי, אלא פעל לפי הכללים והידע שרכש.

הבעיה שהוא לא ראה אותי כמו שאני".. (עמ' 92). הרצון של המטופלת להראות, להיות מישהי ולא פונקציה שאינה מתפקדת ונותנת את גופה ואמונה במערכת הרפואית שוזר את הפרספקטיבה שבספר זה. מדינה אף מדגישה כמה חשוב לנשים להיות מצוידות בידע רפואי, ולא להשליך את כל יהבן על הרפואה. לדעתה, עליהן להיות מעורבות, פעילות ובעלות ידע מקדים. מתוך חיפוש אישי אחר תכנים אלו גמלה החלטה בליבה של מדינה לכתוב ספר זה, כפי שמציינת במבוא לספר. למעט רגשותיה והחוויות שלה, היא מעוניינת להעניק משהו לבאות ה"מועדון האקסקלוסיבי" כפי שמדינה בוחרת לכנות את הנשים הזקוקות לטיפולי פריון, וככאלה היא מפרטת את פרטי תהליך ההפריה עצמו, וכן מספקת מידע אודות אתרי אינטרנט חשובים שיכולים לסייע לנשים החברות במועדון. לבסוף, מדינה מוסיפה פרק פרידה ובו היא מספרת מה עלה בגורלה והאם הטיפולים צלחו.

לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן

סגור