Home

תמר מדינה-הרטום, נשואה ואם לשני בנים שנולדו לאחר טיפולי פוריות רבים, בעלת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית וכיום דוקטורנטית לעבודה סוציאלית. תמר עבדה במהלך השנים עם אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים ועם קשישים, וכיום היא חוקרת בתחום מדיניות הבריאות במכון למחקר יישומי ומלווה נשים העוברות טיפולי פוריות.

הקדמה מאת פרופסור שלמה משיח

ספרה של תמר מדינה-הרטום כשמו כן הוא - מדריך ידידותי לנשים שנכנסות לעולם של טיפולי הפוריות. הספר נכתב מנקודת מבטה של אישה שעברה טיפולים רבים במשך שנים ארוכות; ומכאן שהחוויות שאותן היא מתארת בספר הן ממקור ראשון, אותנטיות ואמינות, יוצאות מהלב ונכנסות אליו. ברגישות רבה מתארת תמר אירועים ומצבים שונים במסלול הטיפול ודמויות שליוו אותה בדרך הארוכה, מספרת כיצד התמודדה ומשיאה עצות "מהלב" לעמיתותיה הנמצאות עדיין במסלול הטיפולים.

קראו עוד

 

חברים וחברות (אלו שיש להם ילדים ואלו שאין להם) ועמיתים לעבודה, יפיקו הבנה ותועלת רבה מאד מקריאת הספר ומן החשיפה למכאובי הגוף והנפש שעוברות המטופלות. הספר מספק הסברים מפורטים ומקנה הבנה מעמיקה ויסודית שיסייעו למטופלות לעבור בהצלחה את המסע הארוך והמתיש, כשהן עדיין בריאות בגוף ובנפש. למדריך יש חשיבות ציבורית רבה במיוחד במדינת ישראל – המתאפיינת בקרבה ובאינטימיות, לעתים יתר על המידה. מדינה שבה הסביבה המידית של קרובי המשפחה הקרובים וגם הרחוקים, החברים, העמיתים לעבודה ואף אנשים זרים לחלוטין, מרגישים עצמם "חופשיים להתערב", לתת עצות, לנסות להרגיע, אולם הם גם עלולים לעתים, מחוסר ידע או מודעות, להגביר את עוצמות הכאב, האכזבות והתסכול של המטופלות.

 

וכן, המדריך מיועד גם לנו הצוות המטפל: רופאים ואחיות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ואמבריולוגיות (עובדות מעבדת ההפריה). גם לנו ראוי לקרוא בספר, בעיון רב, מאחר שהוא מאפשר הסתכלות מעמיקה לנפש המטופלות, שכל מילה מפינו, הערת אגב, ואפילו ארשת פנינו ושפת גופנו יכולה לנסוך בהן אומץ, עידוד ותקווה; או, חלילה, לחלופין, כאב, תסכול ואף דיכאון. בפרק התודות מודה לי תמר על ש"בלעדיך היה הופך הספר הזה לסיפור אימה מר ולא הייתי יכולה לצחוק כל הדרך אל חדר הילדים"; ואילו אני, מצדי, מודה לה, מקרב לב, על שגם אחרי 40 שנה במקצוע, העניקה לי זוויות ראייה ותובנות שלא היו לי קודם.

סגור

הקדמה מאת המחברת
מזל טוב! גם בחלקך, מסתבר, נפל הכבוד להיות חברה במועדון הנשים העוברות טיפולי פוריות. ברוכה הבאה. כבר בהתחלה חשוב לי שתדעי, שיש לפחות מישהי אחת בעולם שמוקירה אותך, ולו רק משום שאת עוברת טיפולים. לא משנה לי אם את דוקטור לפיסיקה גרעינית או זבנית בדוכן, אם בדיוק חזרת מהירח, או רק נסעת באוטובוס לירוחם. לא ענייני איך נראה הציצי שלך בראי בסוף היום. אני מושיטה לך יד מפני שפנית לוויה דולורוזה של טיפולי הפוריות, בתקווה להיות לאימא ביום מן הימים.

קראו עוד

 

לא אכפת לי אם כל העולם יעמוד על רגליו האחוריות ויגיד: “נו, באמת, זה לא כל כך נורא, זה רק טיפולים וזה עובר.” נכון שהטיפולים הם לא הכול בחיים, אבל כשנכנסים למועדון שלנו, מתכסה כל העולם בצבע של הטיפולים. ירוק של קנאה, צהוב של אכזבה והוי, כמה אדום. חשוב לציין כבר כעת: המועדון שלנו הוא מועדון אקסקלוסיבי במיוחד. מי שרק אתמול התחתנה והייתה צריכה לחכות יממה שלמה, ממש עשרים וארבע שעות ארוכות ומורטות עצבים, עד שהיא נקלטה; מי שנטלה גלולות והתייסרה במשך חודש תמים ואז, בום, נכנסה להיריון עם שלישיה; מי שציפתה להיכנס להיריון באביב וזה קרה, שומו שמים, רק בחורף - כל אלו לא מורשות כניסה למועדון. צר לי. מועדון הנשים העוברות טיפולים מיועד רק למי שאכלה מספיק חרא מאלת הפוריות. אם ניתן לכל אחת להיכנס, זה כבר לא יהיה מועדון כל כך ייחודי. ומה יישאר לנו אז בחיים מלאי הפויה של הטיפולים?

 

החדשות הטובות הן שנשים שלמגינת לבן לא עמדו בקריטריונים, בהחלט יכולות להיכנס לתקופת חניכות. המעוניינות מוזמנות להתחיל לספור את מניין השנים מהיום שבו התחילו לקיים יחסים בימים מסוימים. אבקשכן רק לא להתחיל לספור מיום הצעת הנישואים, או מהיום שבו עלית לך על איזו גבעה, ואחרי תחושת התמזגות עילאית עם הקוסמוס גמלה בך ההחלטה לרדת ממנה עם ילד. זה לא נחשב. כל מה שאין בו ערטול תמידי, ורידים מצולקים וריח של חומר חיטוי, לא תופס. אם אחרי תקופת החניכות את עדיין אתנו, כלומר עוד אין שום ילד באופק, תפאדלי, בואי. אני וחברות המועדון מקבלות אותך בזרועות פתוחות, שלא לומר רגליים פסוקות. כל העולם ואשתו כותבים היום ספרים. כמה ספרים קראת על היריון ופוריות ושום דבר לא קרה? המדפים מוצפים ספרים בנושא. רובם מתמקדים בפן הרפואי, עמוסים בעובדות ובמספרים לעייפה, מיעוטם מוסיפים את הפן החווייתי. את כבר בטח יודעת לדקלם קטעים שלמים מהם. ברור לך, למשל, שאם תהיה לך ביום ה-12 בטא גבוהה מ-150, את עשויה להיות בהיריון מרובה עוברים. לא משנה שרק אתמול קיבלו אותך לבית החולים ורק מחר תקבלי את הזריקה הראשונה - את כבר מוכנה למטרה: 150 יחידות בטא. וכשהבטא יוצאת פחות מ-0... מישהו יכול להסביר לי איך לעזאזל היא יכולה להיות פחות מ-0? מה, ההיריון שלי הולך ברוורס? אני מינוס בהיריון? זה עד כדי כך לא קורה לי?

 

כולם כותבים היום ספרים, אבל את הספר הזה שאת מחזיקה לא מצאתי על המדף בשעה שנזקקתי לו. הכוונה למדריך ידידותי, שיפרק את החוויה של טיפולי הפוריות לפרטיה הנשיים בפרט והאנושיים בכלל, ספר שאפשר יהיה להישען עליו בשעה קשה. כמו כל מי שעברה טיפולים, גם אני זכיתי לעזרה. היו פורומים וקבוצות תמיכה, היו אנשי מקצוע שנתקלתי בהם וזרקו עצה ומילה טובה. אבל משהו היה חסר. חלמתי לפגוש את עצמי בעוד כמה שנים, כשהכול כבר מאחורי ואני אימא. חיפשתי מישהי שתספר על הכול, שתחשוף ותשתף ולא תסתיר דבר. מישהי שתעבד לי את החוויה עצמה, מישהי שלא תחליש אותי כמו כל העולם מסביבי. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי, עד שהחלטתי לכתוב הכול בעצמי. עכשיו, משהספר הודפס, אני לא יודעת אם אוכל לענות על כל השאלות ללא יוצא מהכלל, אבל ברור לי שניסיתי להפוך כל אבן כדי שיובן, באמת יובן, מה צפוי לנשים הנכנסות לטיפולי פוריות, בדרך הארוכה עד לחדר הלידה.

סגור

 

10 ההמלצות שלי לנשים שעוברות טיפולים
1.להחליף את המיקום שדוקרים אותך בו. לאורך זמן הווריד עשוי להצטלק, וזה הופך לכואב כשמנסים שוב ושוב לדקור אותו, ואי אפשר להשתמש בו יותר, לפחות עד שהוא יתחדש. וזה לוקח זמן.

2.לקחת משככי כאבים כשצריך. לא צריך להיות גיבורה. מצד שני, יש זמנים שאת רוצה להיות הכי בשליטה, ואז לא חייבים לקחת שני אדוויל ואחד נורופן נגד כל גז תועה שמסתובב לך בבטן.

3.להירשם, כבר בתחילת הדרך, ברשימת ההמתנה לאימוץ. ממילא יחלפו שנים עד שיגיע תורך. מקסימום תבטלי. אבל אם עוד תצטרכי ילד מן מוכן, תוכלי לחסוך שנים ארוכות של המתנה מייסרת.

קראו עוד

4.לשמור על חיי הסקס והזוגיות. חכי תראי מה עושים ילד או שניים לחשק ולרומנטיקה. ובכלל, טיפולים הם בעיה של שניים, שהתאחדו, לרוב, בשם האהבה, ובלי עבודה משותפת יהיה קשה להתגבר עליהם ולהמשיך הלאה.

5.טיפוח. טיפוח. טיפוח. טפחי את עצמך. כל יום. קומי בבוקר והחליטי מה את עושה בשבילך היום. עשי משהו. כל דבר. בין אם מדובר על קריאה בספר, יציאה לדייט עם חברות, ריצה, לק בציפורניים, ארוחה אצל השף המהמם ההוא, זומבה, פיקניק רומנטי מול הנוף. זה יכול לארוך שעתיים או עשר דקות. העיקר שתעשי משהו, כדי שלא תאבדי את עצמך בדרך להיריון.

6.שימי לב למה שהגוף שלך מרגיש ולכל איתותי האזהרה שלו. לגוף יש את החוכמה שלו ואם רק תהיי קשובה לו מספיק, תוכלי לשמור על עצמך ולצלוח את החוויה המורכבת הזו כשאת בחתיכה אחת.

7.להיות למטופלת החדשה, זו שחושבת, מרגישה ומדברת. כי רק את באמת יודעת מה שעובר עלייך, וככה לא יתעלמו ממך, ומהצרכים שלך, לא יכאב לך כשלא צריך ולא יישכחו דברים שחשובים לך.

8.לא לשכוח ש... הי, בסוף עוד ייצא מזה תינוק. אז נא להתכוונן לזה. לרצות את זה. לדמיין את זה קורה. ככה לא תהיי מופתעת כל כך כשהעולל יגיח לו החוצה. אז יאללה, להתחיל לקוות.

9.מצד שני, נסי לקחת הכל בערבון מוגבל. אולי לא כדאי שתצאי מגדרך כשבמהלך השבועיים של ההמתנה לתשובה את כבר מרגישה את הבעיטות שלו. את לא. נסי גם לא להתעלף מתשובת הבטא הראשונה. חכי. לפעמים המכה לא כל כך נעימה.

10.ו... אל תאבדי את חוש ההומור. או שתאמצי לך לך אחד, אם אף פעם לא הצטיינת ברוח שטות ברגעים כבדים. בדיחות הדעת, תתפלאי, יכולה לעזור לך לצלוח ניסיונות קשים, כשאת בחתיכה אחת.

סגור

 

לא בבית ספרה של הנובו-מטופלת

אחד הדברים שהכי משגעים בתקופת הטיפולים הוא שמאחר ואת כל כך לא שולטת בחיים שלך ובגוף שלך, כל זר שפולש אל גופך ואל נפשך יכול לעשות בך כרצונו. את פשוט לא יכולה להתנגד.

קראו עוד

 

נכנסת לתוך מכלאה, ועכשיו אין לך ברירה אלא לעשות מה שאומרים לך, לספוג ולציית. לא בבית ספרה של הנובו-מטופלת. אם אני רוצה לדעת עוד, אין שום סיבה שלא יסבירו לי. ואם לא הבנתי את ההסבר, שיסבירו לי שוב, ושוב ושוב. המטופלת החדשה רוצה לשמוע הכול ולהבין הכול. הרי לא מחוללים פה קסמים. גם הרופאים לא יודעים הכול. גם הם בודקים מה קורה ואיך הגוף מגיב ולפי זה מתקדמים. אין שום סיבה שלא תהיי שותפה מלאה בתהליך.

סגור

מתי היה היריון, כל היריון, לבלתי רצוי?

עד האולטרסאונד הראשון שעברתי בחיי, ההבנה שמשהו לא בסדר הייתה רחוקה ממני אלפי שנות אור. לא העליתי זאת בדעתי לרגע, לא נדלקה לי שום נורה אדומה. עד אז הייתי אדם בריא, טפו טפו, לא סבלתי מכלום.

קראו עוד

 

בכל הנוגע לילדים, הייתי בטוחה שאני האישה הכי פורייה בעולם. זה שלא נכנסתי להיריון עד לרגע שבו רציתי בכך, היה בעיני עניין של מזל ותו לא. ממילא עד אז לא חשבתי על היריון ולא התכוונתי להרות. בשביל בחורה צעירה שעוד לא עשתה דבר עם עצמה ורק התחילה לטעום את טעם החיים, התקשרה אצלי המילה היריון למונח ”בלתי רצוי“. כל היריון בשלב ההוא של החיים היה בעיני בלתי רצוי. מצחיק כמה מהר המושגים שלנו משתנים. מה שרק אתמול היה לצנינים בעינינו, היום הוא בראש מאוויינו.

סגור

למי הספר מיועד?

כל מי שעומדת לעבור טיפולי פוריות - כי את צריכה הכנה לפני הטיפולים, כך שלא תתפסי לא מוכנה, שלא לומר עם המכנסיים למטה, כשתביני למשל שלפני הטיפול הראשון את עוד צריכה לעבור 70,000 בדיקות, משל היית מכונית הנכנסת לטיפול 10,000.

 

נשים שנמצאות בטיפולים - כי גם אם את בטוחה שאת כבר יודעת הכול, תמיד יש מקום לשיפור הבנה של מה שקורה לך, וההכנה לפני כל שלב, כמו למשל הידיעה שכשכבר תיכנסי להיריון, את צריכה לצבור לפחות שלוש בדיקות היריון עוקבות שמכפילות את עצמן כדי להירגע ולהבין שזה אכן זה.

קראו עוד

 

כל מי שסיימה את הטיפולים וצריכה עיבוד של החוויה שהיא עברה על בשרה זה לא כבר, בין אם החוויה הסתיימה עם או בלי תינוק על הידיים. כי גם אם נראה לך שהכל בסדר, בלי הכלה ועיבוד נפשי, השיבה לחיק ה"נורמליות" לא תהיה קצרה, ומרגע שצרעת הטיפולים נגעה בך, "כמו כולם", ככל הנראה, כבר לא תהיי אף פעם. בני/בנות הזוג של מי שעוברת טיפולים- כי עם כל הכבוד, אני לא בטוחה שאתם באמת יכולים להבין מה עובר על מי שעוברות על בשרה את הטיפולים. גם אם אתם מיחידי הסגולה שמלווים, מחזיקים ידיים ומפנקים על כל צעד ושעל, הנושאת בעול העיקרית היא האישה, וקשה לרוב להבין את הקושי, העלבון, ההשפה, הקנאה, התסכול, המרמור, אובדן השליטה, האלם והמחנק בגרון.

 

קרובי משפחה אחרים- הורים, אחים/ות, דודים/ות, בני/בנות דוד, וכדומה. כי כדאי אולי שיהיה מישהו שיסביר להם לאן נעלמה הבחורה המקסימה של אתמול, שבמקומה נחתה פה מין מפלצת הורמונלית עם צרעת. וכן כן, גם הילדים של מטופלות הפוריות, אחרי שבגרו, כי לא יזיק להם לדעת מה עברה אימם בדרך לחיבוק הנכסף איתם. מכרים, קולגות בעבודה, השכנה הרכלנית ממול- כדי שתדעו לפחות על מה בדיוק אתם מדברים כשהמטופלת התורנית יוצאת מהחדר.

 

כל אנשי הטיפול שבמסגרת הטיפולים באים במגע עם נשים שעוברות טיפולים: רופאים, אחיות, טכנאים, אימבריולוגים, וכל אנשי בריאות הנפש, כעובדים סוציאלים ופסיכולוגים- כך תוכלו ללמוד משהו על המקום החשוב שלכם באופן שבוא אישה חווה את טיפולי הפוריות. אגב, גם מי שלא בא במגע יומיומי עם הנשים, אבל נמצא ברקע, כמו הרופא המחוזי המאשר בדיקות או טיפולים מסוימים או מי שיושב במזכירות או במשרד הקבלה, זקוקים לעיתים לשיעור זריז ב"מה-אתה-אומר-ואיך-אתה-אומר-את-זה-ואיך-זה-נתפס-בצד-השני". אגב, גם מי שמטפל בילדים לאחר הולדתם, שכן לעיתים יכולה לצמוח הבנה שונה של המציאות המשפחתית של אותם ילדים, מתוך הלמידה של עולמה הנפשי של האם והחוויה שלה את הכניסה להריון ואת הלידה.

סגור

10 הסיבות שיהיה לך את הספר
1.כי בתוך הסבך הבירוקרטי המנוכר, את צריכה מישהו שיהיה ידידותי ושיצחיק אותך כשצריך.

2.כי רק ככה תביני שאת ממש נורמלית ושבעצם הכול בסדר אתך.

3.כי מישהו צריך סופסוף לספר לכולם מה זה אומר ואיך זה מרגיש לעבור טיפולי פוריות.

קראו עוד

4.כי בדיוק כמוני, את צריכה חברה צמודה, מהסוג שאפשר לדחוף לתיק ולשלוף בדיוק כשמתאים.

5.כי מישהו צריך להזכיר לך כמה שזה חשוב שלא תשכחי את עצמך בדרך להיריון.

6.כי אם לנשים בהיריון יש מאה מדריכי היריון, גם אנחנו צריכות אחד.

7.כי כתוב שם בדיוק איך להפוך לנובו מטופלת, שיודעת לומר בדיוק מה היא צריכה ואיך.

8.כי באף ספר אחר לא תמצאי רשימה מפורטת של התגובות ההזויות של הסביבה לטיפולים שלך, כולל תגובות אפשריות לנשמות הטובות.

9.כי סופסוף תשמעי, מעבר לאיזה הורמון לקחת ומתי, על השמנה, ורידים, שערות ברגליים ושיער אפור.

10.כי אם הוא לא יהיה אתך איך תזכרי מה היה כתוב בו, כששגעת הטיפולים תמחק לך עוד זיכרון?

סגור

 

כתבה מאת אורית גולן - טיפולי פריון: האמת שמאחורי המבחנה.
ספרה של תמר מדינה :IVF" " מהווה חידוש מרענן בשיח וחשוב מעין כמותו.

תמר מדינה מבקשת לכתוב את המדריך הידידותי לטיפול הפוריות.

ובכך מכניסה אותנו בגילוי לב לחייה, לחוויותיה וגם משתפת מהידע שלה בתחום

קראו עוד

יש לציין שמדינה עושה זאת בכישרון רב,

היא מספרת את סיפורה שלה, חולקת את תחושותיה ותוך כדי מוסיפה מידע רפואי.

אך בניגוד לספרות רפואית מדעית פר-אקסלנס, היא מתארת את ההליך הרפואי דרך עיניה של מטופלת, שכל כך כמהה לילדים משלה, אך מגלה אט אט כמה הדבר אינו טריוויאלי.

פרקי הספר היא כותבת איך מגיבים לכל הדודות המייעצות? מה כדאי לומר בעבודה? איך להיות זוגית ולעבור את הטיפולים בזוג.

מדינה משתפת בפתיחות ובאותנטיות אודות הרצון להיות אישה, אדם ולא רק מושא לטיפולים.

ל אף שהיא עצמה בחרה לבצעם היא כותבת "טיפין, טיפין חזרתי לעצמי. אני בטוחה שהרופא ההוא לא חשב שהוא מזיק לי, אלא פעל לפי הכללים והידע שרכש.

הבעיה שהוא לא ראה אותי כמו שאני".. (עמ' 92). הרצון של המטופלת להראות, להיות מישהי ולא פונקציה שאינה מתפקדת ונותנת את גופה ואמונה במערכת הרפואית שוזר את הפרספקטיבה שבספר זה. מדינה אף מדגישה כמה חשוב לנשים להיות מצוידות בידע רפואי, ולא להשליך את כל יהבן על הרפואה. לדעתה, עליהן להיות מעורבות, פעילות ובעלות ידע מקדים. מתוך חיפוש אישי אחר תכנים אלו גמלה החלטה בליבה של מדינה לכתוב ספר זה, כפי שמציינת במבוא לספר. למעט רגשותיה והחוויות שלה, היא מעוניינת להעניק משהו לבאות ה"מועדון האקסקלוסיבי" כפי שמדינה בוחרת לכנות את הנשים הזקוקות לטיפולי פריון, וככאלה היא מפרטת את פרטי תהליך ההפריה עצמו, וכן מספקת מידע אודות אתרי אינטרנט חשובים שיכולים לסייע לנשים החברות במועדון. לבסוף, מדינה מוסיפה פרק פרידה ובו היא מספרת מה עלה בגורלה והאם הטיפולים צלחו.

לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן

סגור

 

 

הצטרפו לניוזלטר שלנו. נא הכניסו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם